דף הבית ראשי
כל הטיולים והקייטנות
חברי הוועד המנהל
רכוז החלטות הקרן
מאזנים - ומסמכים
בוגרי הקרן נפגשים
Facebook
בני המשפחות כותבים
סרטונים - Movies
כתבו עלינו
כל מה שכתבנו
תקנון העמותה
טפסים לתרומה
קישורים
עמוד הבית >> בוקסות דף הבית(שכפול) >> אלון ולד כותב לאחר הטכס באנדרטה

אלון ולד כותב לאחר הטכס באנדרטה

 שנים לא השתתפתי בעצרת חללי הצנחנים.
כנראה שהספיקו לי העצרות של יום ירושלים ויום הזיכרון למלא את חובת ריטואל השכול האישית והממלכתית.
השנה (אתמול...) אמא התעקשה שנפקוד שוב את המקום, נראה לי ולה ולבני דור הנפילים עצמם שלא ירחק היום ובלוריתם המתנפנפת כבר לא תהיה עימנו עוד.


 

Alon Wald

משפחת ותיקי הצנחנים מנצלת יום מועד זה למפגש חברים שפשוט אין שני לו.
...
אתמול נפגשנו שם לפתיח רעים רגע לפני העצרת, בתוך סוג של בועה נדירה שמזכירה לנו את כל הטוב והיקר והצנוע והשלם והנותן ממנו נוצקנו כחברה וכאומה.
רק אתמול הבנתי פתאום את הפער העצום בין מה שהיה ומה שהווה. היה משהו בעצרת הזו שהצליח להיות שונה ואמיתי הרבה יותר מחווית השכול והזיכרון הכל כך לעוסה ומוכנית לה הורגלתי.
לרגע אחד שמענו כולנו את הצוואה האמיתית והנחוצה כל כך של אותם 1600 ויותר האבות, האחים, הבנים, הבעלים והבנות.
אולי היה זה בגלל שצמד "גדולי האומה" הדירו רגליהם מהאירוע. אולי בגלל שהמסר השלם והמושלם הושמע מפיה של חיילת נפלאה ודומעת שהתכתבה דרכו עם אביה הנוכח נפקד בחייה ולאחריה מפיה של רעיה ואם שכולה שלא איבדה את הדרך, האמונה ותודעת הישר והטוב למרות האובדן הכפול.

אולי היה זה מכיוון ששוב חטפתי את אותן צ'אפחות אוהבות מאריק אכמון, משובק וקצ'ה ושוויד ומוקי ווקסי ומימי וגדליה גל ודובי קליגר וישראל הראל ומתי עצמון וגוזל האימתני וכתרי מעוז.
אותן דמויות מיתולוגיות שנושאות על גבן את המיתוסים וטורחות בלא לאות לגשר ולשמר עבור כולנו את הזיכרון והמורשת. לחנך את הדור הבא מתוך תחושת שליחות ואמונה בלתי מסוייגת בכך שהיו ועודם מצווים לאותם חברים שנותרו מאחור, לאלמנותיהם, ליתומים אבל הרבה יותר מכך- למדינה שעזרו להקים ושזקוקה לבשורתם הוותיקה והנאיבית היום יותר מאי פעם.

אין לי מושג למה, אבל אפילו התקשורת הדירה רגליה מהאירוע הזה. לדור הזה ולמסרים הללו כנראה אין יחצנ"ים ואין דרמות גדולות מדי להתהדר בהן. אבל באותה שעה חשתי שייכות אמיתית ואפילו גאווה.
זה נגמר ברגע שלא נותרה ברירה ואיזה שר עלה לקשקש, קמתי והלכתי.

ואם זה הרגע לחשבון נפש אמיתי, אז לכל אותם חברים של אבא, אותם שהיו ואותם שעודם:
סליחה ו...תודה!!



דף הבית | שאלו עלינו | פעילות קרובה | כתבו לנו | כתבו עלינו | פורום | גלרייה | מוסדות הקרן | תקנון הקרן | מפת אתר | צור קשר
 
מייסד האתר: גבי מדינה (17 בפברואר 2010)
עיצוב: עליזה אשכנזי חיון | הקמת אתרים: Allnet4u.co.il