דף הבית ראשי
כל הטיולים והקייטנות
חברי הוועד המנהל
רכוז החלטות הקרן
מאזנים - ומסמכים
בוגרי הקרן נפגשים
Facebook
בני המשפחות כותבים
סרטונים - Movies
כתבו עלינו
כל מה שכתבנו
תקנון העמותה
טפסים לתרומה
קישורים
עמוד הבית >> בני המשפחות כותבים >> מירב אמתי כותבת ל- Ynet

מירב אמתי כותבת ל- Ynet

מירב אמתי    כותבת ל- Ynet  ב- 11/11/2009  

 

האם אפשר באמת להפסיק להיות אלמנת צה"ל?

"במסע הזה שלי כבר שלוש שנים בחיפוש אחר העצמי בלי ירון, בהישרדות היומיומית שלי, בשמירה על התא המשפחתי, המשך גידול הילדים שלנו בצורה מותאמת לערכים שלי ושל ירון. מצאתי את עצמי השבוע בוועדת העבודה והרווחה בכנסת משתתפת בדיון שנושאו - האם להמשיך לתת לאלמנה תגמול חודשי לאחר שהיא נישאת שנית?".

 

מירב אמיתי קוראת לסדר





16:19 , 11.11.09

מירב אמיתי
קוראים לי מירב אמיתי. אשתו של ירון. ירון נהרג במלחמת לבנון השנייה. ככה פתאום, בגיל 45. זה מין פטנט כזה שקצין העיר דופק על הדלת ומשנה את החיים. אותם חיים שהיו כל כך ברורים לי ולירון. עד כדי כך ברורים שהגענו לשלב שהייתה לנו תמונה מאד ברורה איזה מין סבא וסבתא נהיה ואיך נתבגר יחד. תמונה מאד ברורה של מה ואיך אנו רוצים בחיים. אך זהו. הקלפים נטרפו לי ולאספי גל ויובל שלנו.
 
ובמסע הזה שלי כבר שלוש שנים בחיפוש אחר העצמי בלי ירון, בהישרדות היומיומית שלי, בשמירה על התא המשפחתי, בהמשך גידול הילדים שלנו בצורה מותאמת לערכים שלי ושל ירון מצאתי את עצמי השבוע בוועדת העבודה והרווחה בכנסת משתתפת בדיון שנושאו - האם להמשיך לתת לאלמנה תגמול חודשי לאחר שהיא נישאת שנית.
 
אני לא יודעת למי אני כותבת. לך - ראש הממשלה או לך מר אהוד ברק או לך - נציג משרד הביטחון, או בעצם לעצמי.
מוצאת עצמי יושבת סביב שולחן הדיונים, מסתכלת בעיניים שלכם ומנסה להסביר לכם מה זה להיות אלמנה. מנסה להעביר לכם את התחושה, את הכאב האינסופי, את העורק הראשי שלנו שמלא בכדוריות כאב, ולפעמים הזרימה בו לא עובדת.
 
מנסה להסביר לכם תובנה שגם לי בעצמי לקח שלוש שנים להגיע אליה, התובנה שלהיות אלמנה זה לכל החיים. זהו!!! את לי יותר את ירון, אין לי את הביטחון שהיה כל כך מובן מאליו בזוגיות, באהבה, בתא כלכלי. לילדים שלי אין את אבא שילווה אותם ביום הראשון בכיתה א', בבר המצווה או בנהיגה הראשונה אחרי הטסט. זוהי משפחה שהמילה אבא לא מופיע בה יותר, אלא בקונוטציה של זיכרונות צחוקים כאב ועצב.

ירון אמיתי ז"ל. ראשון בראש הטור יום לפני נפילתו במלחמת לבנון השניה
 
מה שלכם כל כך ברור סביב שולחן השבת עם הילדים והנכדים אצלנו כבר ממש לא ברור. פשוט לא קיים. אז תנסו לדמיין את הבנות שלכם, את הנכדים שלכם מנסים לחיות את היום יום, ממשיכים את החיים "כרגיל" אך בלי המילה הזו, אבא.
מוצאת עצמי בדיאלוג קשה סביב שולחן מכובד זה. קשה מול עצמי - ההכרה הסופית שאני אלמנה. שמחה שזו "אלמנת צה"ל" עם הכבוד והגאווה. גאווה בירון שלי, גאווה בילדים שלנו, גאווה במדינה? אז זהו, שפתאום ההכרה שאולי התמימות פגה לי מול המדינה.
 

אולי ניקח עוד שיעורי חצוצרה כי זה המזור לילדים?

פעם ראשונה או שנייה בשלוש השנים האלה מאז נכנסתי למועדון השכול, שאני לא יודעת איך ירון היה מגיב. עד שקצת נגמלתי מההרגל הזה של לחשוב בשניים, לדמיין את התגובות של ירון לכל מצב, זה חזר אלי ובגדול בוועדה כשהייתי צריכה להסביר לך מר נציג משרד הביטחון כמה מעליב זה. כמה לא נוח לי לשמוע שאתה מעדיף לקנות עוד טנק במקום לתת לי ולילדים סוג של רווחה. (כן, אותו טנק שהרג את ירון, עולה עכשיו על שולחן הדיונים- איזה אבסורד!!).
 
כמה קשה לי להסביר לך אדוני נציג משרד הביטחון את האבסורד שדווקא לך צריך לספר את הסיפור. אותו גוף שאחראי על בטחון המדינה. יכול להיות שזה לא אותו בטחון שירון ניסה לתת כשעמד שם בכפר קנטרה בדרום לבנון כדי לקבל את הפצועים?
 
כמה כואב להסביר לך שכל חבר שיהיה לי יהיה אהוב, חבר, יהיה הכול - חוץ מלהיות אבא עם אותו DNA לילדים שלי. גם לו - לחבר החדש שיהיה לי, תהיה מחויבות לתא המשפחתי המקורי שלו, ובעצם, למה אני צריכה להתנצל? למה להסביר? למה להיות תלויה במישהו? אתה מדבר על שיקום. על ערכים. האם אלו הערכים שהיית רוצה שהבת שלך תגדל בהם? להיות תלויה בפרנסתו של בן זוגה? לא יכול להיות!
 
יש לך מושג כמה כמעט בלתי אפשרי לחזור לעבודה יום אחרי השבעה? כמה מפחידה האחריות שחייבים להמשיך לייצר כסף? שאי אפשר ליפול כי ירון לא שם להחליף משמרת או להחזיק אותי? ואני, בשיא הטבעיות ממשיכה את הקריירה. מהלכת בין הטיפות של כמה צריכה ורוצה להיות בבית, אל מול המחויבות שלי לילדים וללקוחות. חייבת להיות ערנית לכל נפילה שלהם, להגיב מיד!! אולי עוד טיפול באומנויות? אולי סוסים? אולי פסיכולוג? לא, אבל הבן שלי בכלל מעדיף רפלקסולוגיה. איך הוא מעז בן השבע לדעת בדיוק מה הוא רוצה? הוא לא יודע שזה עולה כסף? רגע, גם הסטודיו למחול סוג של מרפא אז אולי נשקיע בו? אולי ניקח עוד שיעורי חצוצרה כי זה המזור לילדים? ה צ י ל ו !!! זה בלתי אפשרי.
 

הקרקע שנשמטה תחת הלב והרגליים

ואז מגיע יום ההולדת של אספי לילדי הכיתה. שומרים על הסטנדרט שהיה עם ירון. טבע, גיבוש, לא קונים תרבות ולא מביאים ליצן. אך אבוי - מה זה אומר? שאני צריכה לעמוד ביום שישי בחמש ביער ולעשות פיתות על הטבון? או אולי ההבנה שיש דברים שרוכשים בכסף בשביל קצת קצת להקל. לא חלילה יותר מידי. רק קצת, בשבילנו האמהות שנדע שגם את זה לא אמורים הילדים שלנו להפסיד.
 
אז זהו. התמימות כנראה פגה ותוך כדי הכתיבה הבנתי מה ירון היה אומר. ברור לי שהוא
לא היה מקבל את המכתב הזה או בכלל את האמירה של בקשה לתמיכה כספית מהמדינה. יכולה לדמיין אותו שמנמן עם החיוך הפוזל והאוהב שלו אלי אומר לי - די מירבי, עזבי, תרדי מזה. ירון לא פה, ועכשיו כמו כל שלוש השנים האחרונות זה רק אני וחלק מהאני שלי שמבין עכשיו (אולי לא?) מה זה להיות אלמנה קם וזועק את זעקת הכאב, השבר, הקרקע שנשמטה תחת הלב והרגליים.
 
לפני שנתיים וחצי ראש הממשלה דאז מר אולמרט הזמין כל משפחת שכול חדשה מהמלחמה להרגיע לעצמו את המצפון. הוא שאל את הילדים שלי: "אז מה בעצם ירון עשה שם? למה הוא התנדב? טלפון אחד והוא לא היה צריך כי הוא בן ארבעים וחמש?" הילדים (ואני מניחה שגם אני) לא הבנו את השאלה, מאיפה היא באה. ואני, בערכים שלי ושל ירון לציונות, לחברים, למחויבות, אמשיך לחנך אותם להתנדב. לרוץ קדימה. כמובן להיות בקרבי או אולי גם שנת שירות אבל כל זה עם שריטה קטנה של תמימות שכבר איננה וכנראה לא תשוב עוד.
 
·         ביום שני 16/11 תתקיים במליאת הכנסת הצבעה לחוק האלמנות (האם תוכלנה להמשיך ולקבל קצבאת אלמנות גם אם תנשא בשנית).  

 
·         מעוניינים לפרסם מאמרים, הגיגים, מחשבות ודעות אודות החברה בישראל ובעולם? שלחו ל-  hevra@y-i.co.il וציינו בנושא - עבור מדור "קריאה לסדר". החומרים יפורסמו בהתאם לשיקולי המערכת.
·         לקריאות נוספות לסדר לחצו כאן .  
 
 
 
 



דף הבית | שאלו עלינו | פעילות קרובה | כתבו לנו | כתבו עלינו | פורום | גלרייה | מוסדות הקרן | תקנון הקרן | מפת אתר | צור קשר
 
מייסד האתר: גבי מדינה (17 בפברואר 2010)
עיצוב: עליזה אשכנזי חיון | הקמת אתרים: Allnet4u.co.il